ילדות

הורי חמדו את ילדותי
כי שלהם אבדה
לא לגזלה ביקשו
אפילו לא לשאלה
פשוט רצו להשתתף
להיות שוב ילדים
לרשום דקות של אושר
במקום ימים שחורים

וילדותי הייתה בנויה
קורי חלום דקים
ששני הורי בלהטם
ניפצו לרססים
בצר לנו נותרנו
שלושתנו חבוקים
וכפיצוי אני קיבלתי
צרור של סיוטים

בצפיפותינו שנוצרה כדי לחלוק חלום
הגענו למצב שבו כבר לא נותר מקום
היות וחייהם עד כה היו מלאים אימה
התנדבתי אנוכי וכך ללא דמעה
נותרו הורי בתוך מסגרת שבר ילדותי
ואנוכי נזרקתי ישירות לבגרותי

ורק אחרי עשרות שנים
אני פתאום מבין
שבעצם משהו היה כאן לא תקין
ואי אפשר לקחת
ואי אפשר לתת
ילדות, חיים או נעורים
אפילו לא אמת

כדי להיות היום אני
אני צריך ללחום
לכבוש בחזרה את מקומי
שם בחלום
ועוד אחר כך לגרש
מתוך אותה מסגרת
את אבי ואת אמי
לתוך יורה בוערת
של זכרונות ושל אימה
מעל לכל דמיון
צריך להיות חזק כדי
לעמוד בניסיון