יובל בן 7

כבר לא בן שש, היום בן שבע
לחיינו עד היום
הכנסת אושר צחוק ושפע
עד שלא נשאר מקום

את החיים אתה חווה
בעוצמה זורם כנחל
מי שלא קשור נשאב
והולך איתך ביחד

את הים שלך חפש
אל תנוח, זרום כרוח
על הרים גבוהים טפס
תוך כדי תנועה תנוח

עוד נשאר לך ללמוד
להיות שקט כמו הר
אולי על זה תעבוד
כשתיהיה כבר מבוגר

אוהבים אותך כולם
מי שרק אותך פוגש
אבל הכי שבעולם
אנחנו, כי אתה הנס
שפקד אותנו (שוב)
מיוחד וגם חשוב
יובל.

(ינואר 2005)

נדב בן 7

נדבי,

לא תמיד מקבלים את מה שרוצים
לפחות לא תמיד זה מיד
וזה לא משנה כמה לוחצים
או בוכים או הולכים אל החדר לבד

תראה,

שבע שנים לפני היום
קיבלנו הביתה תינוק
שרק שכב באותו המקום
ורצה רק לבכות ולינוק

לא בכינו
עבדנו
וחיכינו

והיום במקומו יש כבר ילד גדול
בן שבע נבון וזריז
שיכול חעשות כבר כמעט את הכל
אם ירצה גם הרים הוא יזיז

בעולם שלך אתה המחליט
וקובע כל מה שקורה
אז תחשוב, תתיעץ ותזכור
זה אתה לא הורה או מורה

אותך אוהבים ועליך סומכים
אבא ואמא שלך

(יוני 2008)

נדב בן 6

נדב

כי הנדב עץ השדה
יונקים שורשיו ממימי היובל
מתחככים עיזי הרועה בגזעו

כי הנדב סלע איתן
מחליקים מימי היובל את קצותיו
מטפסות עיזי הרועה עד אליו

כי הנדב מים רכים
מערבב את מימיו בקצפו של יובל
משקה את עיזי הרועה לרוויה

כי הנדב ילד כזה
את הלב הוא שובה
את הנפש מרווה
וצחוקו מתגלגל

אוהב, אבא
( יוני 2007)

יובל בן 8

יובלי,
זורם כמו נהר שקט כמו הר געש
שומר על השקט בעזרת קול הרעש
זורם בין אחים גדול וקטן
וחושב שצריך להבין כל עניין

עיניים כחולות מביטות וחוקרות
אצבעות זריזות מפרקות ודוקרות
אף סולד וחמוד וקטן מנומש
וציחקוק שנשמע כמו סרט ממש

תן למימך לשייף כל מכשול
זרום ואזי לעולם לא תיפול
תן לחייך כיוון וגם קצב
ואל תעצור לעוגמה ולעצב
סע שמח כולך מעוצמת התנועה
נצח תמיד כי מים הינך

אוהב, אבא
( ינואר 2006)

יובל בן 4

יובל

שקט כמו ההר, זורם כמו נהר
או אולי כמו נחל איתן
נופל, מתגלגל, עוקר, משתולל
ואם לא נזהרים - מסוכן

כזהו הילד יובלי הגפני
את כל מי שיפגוש הוא יסחוף
בסלעי החיים הוא יחצוב לו ערוץ
מפסגות ההרים אל החוף

כל מה שנקרה בדרכו הוא מציף
ממלא, מנקה ובולעו
ומי שיטבול במימיו לא ישכח
ולנצח ישא את חינו.

(ינואר 2002)

רועי בן 12

רועי,

לא כל מה שנוצץ הוא זהב
לא כל מה שיהיה הוא עכשיו
סבלנות היא תכונה שצריך לטפח
ורק אם תתמיד אז בסוף תנצח
מי שקובע מתי והיכן
מי שיודע שהגיע הזמן
מי שמחליט היכן קו הסיום
מי שיוזם את תכלית הקיום
הוא אתה ואתה ורק אתה בלבד
וכמה עוברי אורח שיושיטו לך יד
בדרכנו מכאן לכיוון המחר
אנחנו עוברים תהליך נהדר
אתה הרועה, לא אחד מהעדר
לך קדימה ואל תסתכל על היתר
מי שירצה ויבין כבר יגיע
בנתיב שאתה תסלול לרקיע

אוהב, אבא

(פברואר 2007)

רועי בן 11

רועי בן 11

איך אריג חייך מתרקם והולך
הסיפור שהוא אתה, מתפתל ומתמשך
ואביך מולידך בבן כמוך מתברך
עד עכשיו ומעתה אתה הולך ומשתבח

הספקת כבר לגור שנה שלמה על הר עם יער
התחלת להפוך מילדון לילד-נער
כל הזמן אתה לומד ואך תעז להסתכן
ולהגיע למצב בו לא תוכל להסתקרן

אם תחדל מלשאול אז חדלת לחשוב
אם חדלת לחשוב, לא תוכל לאהוב
סוף מעשה במחשבה תחילה
תחילת מחשבה ראשיתה - שאלה

תן אל תוך אריג חייך חומרים איכותיים
ותקפיד לכל אורכו לא להפסיק לקרוא ספרים

אבא חושב,
אבא - אוהב

פברואר 2006

יובל בן 9

יובל בן 9

נחל לא ניתן למדוד בשנים
יובל על אחת פי כמה
נחל חורץ את סיפור חייו
על פני אמא אדמה
אין טעם לשאת את מנין הימים
כל חשבון אינו מקובל
די אם נביט בשובל שנותר
ונדע כי עבר כאן יובל
ובכל זאת בן תשע
ובכל זאת גדל
תמיד חן שופע
תמיד מסתכל
את סיפור חייו חורץ
והלאה מקפץ
כמו מי נחל - מי יובל
בטח בדרך אל תשאל
מלמעלה זרום בעוז
בנתיב איתן אחוז
דרכך הן נתובה
בסלעים היא חצובה
מי יובל איש לא יסכור
אם אתה לא תעצור
זרום

(ינואר 2007)

רועי בן 10

רועי בן 10

רועי שלום, פה זה אבא כותב
אבא שאותך אוהב בכל לב
אבא שרואה ומבין ושמח
לגלות איך אתה גדל וצומח
מתחיל להבין איך עובד העולם
צוחק עד דמעות, וסוחף את כולם

אל תעצור מלשאול שאלות
את תפסיק לבקש משאלות
אם לא הצלחת, נסה מיד שוב
אל תתעצבן, כי זה כלל לא חשוב
בטח ברועי, כי אני בו בוטח
שמח ותצא תמיד מנצח

רועי שלום, פה זה אבא כותב
אבא שאותך אוהב בכל לב

(פברואר 2005)

רועי בן 9

רועי שלי,

במראת חייך אני רואה את חיי
הילד שהייתי חוזר פתאום אליי
אני שב ונזכר וחוזר לחוות
שמחה וכאב וגם קצת אכזבות
מאחורי עיניך הגדולות והכחולות
אני היטב יודע אילו מחשבות עולות
מרגיש מתי אתה עצוב - וגם יודע למה
אוהב כשאתה צוחק, הן לא תדע עד כמה
אני אותך מכיר וגם אוהב וגם בטוח
בכוחך ללכת גם אם חזקה הרוח
כבר תשע שנים שאנחנו ביחד
תצחק קצת יותר, תוותר על הפחד
אוהב וגאה, סומך ושמח
אבא שלך (שעדיין צומח)

(פברואר 2004)

רועי בן 8

זה קרה בתחילת האביב בקירוב
אבא את אמא ליטף
מסיבה כל שהיא לא נתקל בסירוב
... ונרדם מחייך ועייף

והנה פתאום אמא תפחה
ואבא נזהר במיוחד
כי הוא ידע שאמא עכשיו
נמצאת במצב מיוחד
אסור להרגיז וכדאי לו לשתוק
וצריך לשמור על השקט
כי לאמא בגוף צומח תינוק
ולכן היא עכשיו מתפנקת

ובאמצע החורף ממש בגשמים
החליט התינוק שמספיק
אמא צרחה התינוקי בכה
וקיבל בישבן את הפליק

שמונה שנים מאז כבר עברו
התינוקי גדל וצמח
למד כבר ללכת לקרוא ולכתוב
ולילד בוגר הוא הפך

נזרע באביב ונולד במטר
ופירות של שמחה הוא נותן
רק שמונה שנים חלפו ועברו
מאז שנהיית לי בן

תמשיך להיות מנוע של צחוק
שאלות אל תפסיק לייצר
ולא משנה מה שיקרה
אף פעם אל תצטער

אל תבכה על חלב שנשפך
ואל תסתכל בקנקן
ואל תשכח סוודר ללבוש
אם תצא ביום מעונן

אוהב אותך, אבא

(פברואר 2003)

רועי בן 7

רועי
7 שנים שאנחנו ביחד
חלפו כמו יום אחד,
כבר 7 שנים שגם אם רחוק
אף פעם אני לא לבד

כי יש לי רועי והוא כבר בן 7
והוא כבר גדול וחזק
מוסיף לחיי גוון וגם צבע
וטעם עז של משחק

ויש לו עיניים לילד רועי
כאלה גדולות וכחולות,
שאם תתבונן בתוכן לא תספיק
לתת לו את כל התשובות

עין שמאל אצלי חלשה
אתנחם לחשוב מין הסתם,
שגם אם אני לא רואה כל כך טוב
קצר-רועי לא אהיה לעולם

(פברואר 2002)

סיזיפוס

לעמוד מהצד ולראות
איך חייך נשברים
רק בגלל שהחלטת
לא לסחוב על הגב עוד צלבים

אין אף כוח בעולם
אשר אותי שוב יכריח
לגלגל את הסלע לראש ההר
ואחר כך לדאוג שלא אצליח

אני לא מפחד מאלים
וגם לא מבני אדם
אני לא סובל עכשיו צלבים
ואותם לא אסחוב לעולם

מצד שני אני חושב
שהסלע מקנה ביטחון
וכל זמן שאני אותו סוחב
יש לי שתייה ומזון

הסלע הצלב הם נותנים לי איזון
ויש לי תחושה של שליחות
כך שלהפטר מהם
נותן תחושה של שחיתות

מי אני שאתקומם
מול החלטת האלים
לשים פה על הגב שלי
זוג משקלות איומים

אני זה אני
ויש לי הכוח
אין יותר לאן לברוח
זה הזמן שאשתנה
--

אבא

חמודי אל תדאג בכלל
אבא יסדר הכל
אם אבא בחיים נשאר
הוא יכול הכל לסבול

מה כבר אבא מבקש?
מה, הוא רוצה ברעתך?
חמודי, אבא כבר הרי יודע
טוב ממך את דעתך

מה שלא יהיה חמודי
בני אתה תיהיה תמיד
ואפילו בבית סוהר
אם חלילה ותשב
אין ידיד כמו אביך
שעליך רק חושב

רק עוון אחד חמודי
אבא לא יסלח לך
אם פתאום תתחיל חמודי
לעמוד על דעתך

ילדות

הורי חמדו את ילדותי
כי שלהם אבדה
לא לגזלה ביקשו
אפילו לא לשאלה
פשוט רצו להשתתף
להיות שוב ילדים
לרשום דקות של אושר
במקום ימים שחורים

וילדותי הייתה בנויה
קורי חלום דקים
ששני הורי בלהטם
ניפצו לרססים
בצר לנו נותרנו
שלושתנו חבוקים
וכפיצוי אני קיבלתי
צרור של סיוטים

בצפיפותינו שנוצרה כדי לחלוק חלום
הגענו למצב שבו כבר לא נותר מקום
היות וחייהם עד כה היו מלאים אימה
התנדבתי אנוכי וכך ללא דמעה
נותרו הורי בתוך מסגרת שבר ילדותי
ואנוכי נזרקתי ישירות לבגרותי

ורק אחרי עשרות שנים
אני פתאום מבין
שבעצם משהו היה כאן לא תקין
ואי אפשר לקחת
ואי אפשר לתת
ילדות, חיים או נעורים
אפילו לא אמת

כדי להיות היום אני
אני צריך ללחום
לכבוש בחזרה את מקומי
שם בחלום
ועוד אחר כך לגרש
מתוך אותה מסגרת
את אבי ואת אמי
לתוך יורה בוערת
של זכרונות ושל אימה
מעל לכל דמיון
צריך להיות חזק כדי
לעמוד בניסיון

גוסטב

שקט
דממה
מאז שגוסטב מת
לא דיברנו אף מילה

אני לא מאשים אותך
זה הרי כל כך מיותר
אך מעיל הגשם של גוסטב
מוטל בינינו כמדבר

את גוסטב אהבנו מאוד
מה כבר אפשר לספר
נתנו לו כל שאפשר
ולפעמים גם נתנו יותר

מאז התאונה
אני לא מפסיק לחשוב
איך לא הצלחנו בגוסטב לנטוע
את כללי הזהירות ברחוב

אולי עוד שנים נתאושש
ואולי ניהיה שוב ביחד
גוסטב חדש נאמץ
נתמודד למרות הפחד

רק הפעם אני מבקש
שלא כמו גוסטב המת
תתלי לי לבחור נמלה
שלא תנסה להתאבד

אבן

אבן לבנין הארץ
זיכרון לאוד מוצל
כך יועד לי עוד בטרם
הולדי אל העולם

על כתפי תינוק רכות
טרם זקוף ראשו
עול זכרו של דור הוטל
בחיי לנקום מותו

מצבה חיה הינני
כל שאעשה סמלי
אם נכשלתי או אצליח
רק אחד הוא גורלי

לזכור מראות שלא ראיתי
לחוש בריח משרפות
להירתע כשמתקלח
לקרוא בשם את הגופות

טחור

בדמי ימי בקעתי בקע
בטרם בכור הריתי טחור
ולא פיללתי אף לרגע
ששום רופא אלי יחדור

אללי דמום דיממתי
כבת צאן אצל שוחט
מי האסלה האדמתי
בזרם עז ולא פוסק

דבר מזון כי בא אל פי
וכבר עברה בי מחשבה
חיורון אוחז אותי
ובני מעי כמרקחה

עד כי בני ביתי כולם
פסק גדול אותי הודיעו
אל בוחן כליות נודע
לי פגישה הם כבר הועידו
ואני תמים כפתי
חף כבן פורח יוסף
לקצב הלוך הלכתי
ואלך ואתכופף

מה אומר ומה אגידה
מה ששם חזו עיני
עד היום היד תרעידה
מעצמת זיכרונותיי

אלף אצבע ואחת
עטויה כסוי מגומי
"אל תדאג זה לא יכאב"
וכבר בני מעיי ענו בי

אוי כאב והשפלה
שם היו מנת חלקי
כשגלשתי לי הביתה
על שכבת ג'ל רפואי